אפרת מישורי על מקסים גילן, "העיר" 1997
"מה שנראה כאידאולוגיה פואטית הרמטית ואחידה, שמשגרת טיעונים רוויי להט לעולם מתגלה לבסוף כאוסף של פרטים שונים, לא אחידים ברמתם, שהדבר היחיד שקודח במוחם הוא לא בדיוק קידום-חסר-פשרות-של-בשורה-ספרותית-גדולה-מהחיים, אלא משהו הרבה יותר אנושי וקטן: הצורך הפשוט לפרסם, להיות קיים, להשמיע קול."
