אפרת מישורי על ריימונד קארבר, "העיר" 1997, צילום עטיפת הספר: ריימונד קרארבר, שירים, ערך ותירגם: עוזי וייל, הוצאת מודן, 1997
"ה"אני" של קארבר הוא במודע לא לגמרי פרטי. בשירים, כמו בסיפורים, הוא לא מגיש חשבון לשירותים הסוציאליים של ארצות הברית. הוא מתאר – אבל קשה להשתחרר מהתחושה שיש כאן מחאה חברתית נוקבת. לא מחאה מתנשאת כמובן. לא כזו שבאה דרך קונספט סטרילי של "סוציאליזם", שמטלטלת שלטים לכיכרות וצועקת את עצמה מבלי לשלם את המחיר. אחרת, כזו שצמחה מתוך החומרים עצמם, כזו שכל תא ותא מבשרה הוא המחיר עצמו".
