אפרת מישורי על הקומפוזיטור אריק שפירא, "העיר 1998", צילום: חן מיקא.
"שפירא לא מחפש צרות, אבל הן מחפשות אותו, כי הוא מטפל בהן, בייחוד בעברית שיוצרת אותן ושממנה הן עשויות. הטיפול הוא לאו דווקא עדין, אבל תמיד אכפתי. רק מי שמרגיש בן בית בתוך העברית יכול להרשות לעצמו לקצוץ אותה לסלט, רק מי שהקראת שמות הנופלים לאור אבוקות, בצורה סולידית וחגיגית כמו של דן כנר מקוממת אותו – יכול לבקש מקרן מור שתקריא את שמות החללים "כמו ירדנה ארזי בתחרות כשרונות צעירים" כדי ש"צורת הקריאה תיתן כאב בלתי נסבל".
