אפרת מישורי על אבות ישורון, "העיר", 1997, עם צאת הספר "אבות ישורון – כל שיריו, כרכים 1 ו-2, הוצאת הקיבוץ המאוחד סימן קריאה.
"קורא לא מתמצא ייתפס ישר לתחביר המרוסק, לשפה הבשרנית הלא מהוקצעת במתכוון ולתערובת הבלתי אפשרית, שמתמרנת בטבעיות בין יידיש, ערבית, פולנית ועברית ובין שפת רחוב פשוטה לשפה שירית גבוהה. השפה של ישורון מלאה הדהודים פרטיים, גלותיים ומקומיים, וגם הניקוד שלה מוזר. אבות החליט בשלב מסוים שגרסת הכתיבה התקנית לא מתאימה לו. מה עושים? מתאימים אותה אליו כי "בשירה צריכים להשתמש בכוח".
